זכרמה ילארשיה ואדיול היפרת

מאמרים למשתלמים

התפתחות הקבוצה

×

רקע כללי על התפתחות הקבוצה

סיכם תמיר אשטמן – הפסיכולוגיה העברית

 

השלב הראשון – 'שלב התקשרות' ההתלכדות

תחושות מאפיינות: 

התרגשות, חרדה, ניכור, עוינות, פחד, עמימות, בדידות ניתוק, אובדן דרך, חיפוש אחר מטרות, מבוכה, דאגות, הטלת ספק…..

שאלות:

מי אנחנו? איך נכיר? איך נתפוס מקום?

מטרות:

יצירת המיכל – הסטינג הקבוצתי

 

שלב שני – שלב ההיפרדות וההיבדלות

תחושות מאפיינות:

תחושה של מרד קבוצתי, מעברים מהירים בין רגעים של שליטה וחוסר שליטה, איומים בעזיבה,  ביקורת על המנחה, מחאות ותלונות, תחושת פגיעות ועלבון, חוסר בטחון, הטלת ספק במשמעות הקבוצה, תחושת התפרקות, התמודדות עם כעסים,  התקפה על קשרים ויחסים

שאלות:

האם אני לבד או ביחד? איך נריב?  ומי אני בתוך הקבוצה?

המנחה הוא כתובת לכעס של הקבוצה (הוא לא כול יכול)

מטרות:

התמודדות יעילה עם שלב זה עשויה להוביל ליכולת הערכה לשונות המתקיימת בחדר. להפחית את החרדה ממצבי מתח בינאישיים תוקפנות וקונפליקט. קבלה זו של ייחודיות משתתפי הקבוצה מובילה להכרה שכל משתתף יכול לשחק תפקיד אחר וייחודי בקבוצה, ומתגבשת האמונה של היחיד כי יש סיכוי שגם הוא יתקבל, במהלך התהליך בקבוצה, כחבר ראוי ונורמאלי.

 

שלב שלישי – השלב האינטימי

בשלב זה המיכל הקבוצתי כמו גדל, הקבוצה יכולה להכיל דפוסי התנהגות ודרכי תקשורת וחוויות קשות של המשתתפים, רמת המובנות וההכרה ההדדית גבוהים. והמשתתף, חווה את עצמו מובן 'ונורמלי', דרך השתקפותו מבעד לעיניהם של חברי הקבוצה האחרים,   ובכך לחברי הקבוצה ישנה הזדמנות להרחיב את 'מרחב הקבלה האישי'.

שאלות:

איך נחבק? איך נעמיק את המגע?

מטרות:

לפתח ולשפר  את היכולת של המשתתפים להקשיב לרצונות ולצרכים האישיים של המשתתפים, למסייע למשתתפים לצאת מהמקום האגוצנטרי של עצמם.

למידה ותרגול שך היכולת להקשיב לחברים האחרים באופן אמפאטי וחומל.  (שלב זה עוזר למשתתף להכיל  גם את הטוב וגם את הרע אצל האחר,  לחיות בשלום עם הניגודים הפנימיים, ובכך מתרחב אצל המשתתף מרחב הקבלה האישי (המשתתף פחות ביקורתי , מנוכר, ומופרד בתוכו ומחוצה לו). היחיד בקבוצה עובר תהליך של התרחבות תפיסותיו, מנקודת מבט פסקנית מול הקיום הבינאישי, לנקודת מבט סקרנית, שואלת, פחות שיפוטית ומתרחבת.

 

שלב רביעי (שלב הפרידה והסיום)  –

הרגשות שעולים עם שלב הסיום:

אבל, עצב, כעס, דחייה, פחד מפני העתיד, אכזבה, הקלה, דכדוך, הכרת טובה, אכזבה, הודיה, אהבה, תחושת מימוש והעצמה.

בשלב הסיום, הלכידות  הקבוצתית אינה מטרה תהליכית, נהפוך הוא, הקבוצה צריכה להיכנס לתהליך של פרימה.

דפוסים אופייניים לפרידת משתתף במפגש האחרון:

  1. הכחשה-  "אז אנחנו מתראים בשבוע הבא, נכון?".
  2. הדחקה – "מה זה מפגש אחרון היום?".
  3. בריחה – משתתף לא מגיע בתירוצים שונים, או שתיקה מנותקת בוהה בהקיץ, או רצון לשנות את מיקום המפגש ולהפוך אותו למסיבה במקום אחר.
  4. רציונליזציה – "טוב זה ברור, ידענו שזה מסתיים, מה אתם עושים עניין?"
  5. דמוניזציה –  "היה נורא, לא קבלתי פה כלום" או דרך חזרה לדפוסי התנהגות שאפיינו אותו בתחילת התהליך.
  6. אידיאליזציה – "היה מדהים, הכול היה פשוט מושלם"

שאלות: איך ניפרד? איך נארוז את החוויה?

​ מטרות:

לסיים במקום אינטגרטיבי ברמה האישית, הבין אישית, מול הסמכות ומול הקבוצה.

לסייע ליחיד לפרום את התהליך אותו עבר בקבוצה, ולהוציא אותו עם כלים להתמודדות בחיים מחוץ לקבוצה. כמו כן, התבוננות במטרות האישיות והקבוצתיות של הקבוצה ובחינת הדרך שהקבוצה והיחיד ביצעו.

בשלב זה לקבוצה יש בעיקר את  העבר בו ניתן להתבונן  על ההישגים שהושגו ועל  ההישגים  שלא הושגו.  שלב הסיום מזמין התמודדות עם היש והאין שבחוויה הקבוצתית הכוללת. בשלב הסיום חשוב לעודד את חברי הקבוצה לעבד  את רגשותיהם  סביב הפרידה המתקרבת

יש לך שאלה נוספת?